Bahia Street

חיי הפנאי של הסטודנט

המשך קריאה

חיי הפנאי של הסטודנט

כמו רוב הסטודנטים, גם אני מוצא עצמי נאבק בין הבחינות, העבודות להגשה, העבודה, החברה ועוד..

אם רק היו שלושים שעות בכל יממה הכל היה נראה אחרת...

לא כל יום אני מצליח ללכת לחדר כושר, ולמרות שההיתי מעדיף לבלות את שעות הפנאי שלי בדרכים אחרות, לרוב אני נאלץ לבלות אותן בלימוד לקראת הבחינות או בעבודה מתישה (תלוי איך מסתכלים על זה...)

לפני כל סמסטר אני מבטיח לעצמי שהשנה זה יהיה שונה, ואחרי כל סמסטר אני מבטיח את זה שוב, וחוזר חלילה...

הסמסטר האחרון, סוף סוף הצלחתי לעמוד בהבטחה שנתתי לעצמי, ולהוריד הילוך.

זה היה הסמסטר האחרון של השנה השלישית שלי, יכולתי למעשה לסיים את התואר בסוף הסמסטר הזה.

בחרתי שלא לעשות כך..

לפני תחילת הסמסטר, כשראיתי לראשונה את מערכת השעות הבנתי שלא אזכה לדקה אחת של מנוחה.

קידום קטן בעבודה גרם לכך שנאלצתי לעבוד הרבה יותר שעות, ומערכת השעות נראתה תובענית למדיי.

ניגשתי למזכירת הפקולטה שלי וביקשתי לקבוע פגישה דחופה עם הדיקן.

הסברתי לו את המצב ובצעד יוצא דופן הוא הסכים לי להעביר חצי מהקורסים לסמסטר הראשון של השנה הבאה.

נכון, אני לא אסיים את התואר עד גיל עשרים ושש כמו שתכננתי אבל לפחות יהיו לי כמה דקות לנשום במשך השבוע.

לדעתי, מה שהחזיק אותי במהלך שלושת השנים האחרונות היא העובדה שיש לי תחביב של חיתוך פרספקס והכי חשוב - זה שאני שומר שבת.

כל אדם חייב יום אחד שבו הוא יכול לעשות מה שבא לו ולהמנע מעבודה, לימודים וכל שאר הדברים ששונאים לעשות.

כל יום שבת אני יורד לים, נח, מנצל בתבונה את שעות הפנאי המעטות שלי וקורא קטלוג מוצרי פרסום להנאתי, לפעמים אפילו קונה מראש אוכל מאיזה קייטרינג מהדרין פתח תקווה כדי לאכול הייטב בשבת...

רק אחרי שהשבת יוצאת אני מרשה לעצמי לחזור ולשקוע בלימודים המתישים וכך אני נהנה בכל שבוע מיממה אחת של מנוחה מהנה.

כמו שזה נראה לי עכשיו, לא נראה לי שאני אמשיך לתואר שני – התואר הראשון היה קשה מדיי...

אבל אם ירצה השם – ברגע שאסיים את התואר ואתחיל לעבוד בעבודה נורמאלית הכל יהיה הרבה יותר פשוט...

לחצו כאן לכניסה לאתר cgr.co.il לפרטים

Bahia Street

מקווים שנהנתם מהאתר שלנו

צור קשר